הבשורה על-פי מתי 15

¹יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע.

²"מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?" דרשו לדעת. "מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?"

³השיב להם ישוע: "ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? ⁴למשל, כתוב בתורה^[a]: 'כבד את אביך ואת אמך... ומקלל אביו ואמו מות יומת!' אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן 'לעבודת האלוהים' את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של ה', כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על-ידי בני-אדם. ⁷צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו צדק כשאמר עליכם^[b]:

⁸'ניגש העם הזה בפיו,

ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני;

⁹ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה.'"

¹⁰ישוע קרא לעם ואמר: "הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: ¹¹מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה- זה מטמא את האדם!"

¹²תלמידיו באו אליו ואמרו: "בדבריך אלה העלבת את הפרושים!"

¹³ישוע השיב להם: "כל צמח שלא נשתל על-ידי אבי – ייעקר. ¹⁴התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי-דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך הבור!"

¹⁵שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.

¹⁶"האם אינך מבין?" שאל אותו ישוע. ¹⁷"האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? ¹⁸אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. ¹⁹כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. ²⁰דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם."

²¹ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.

²²אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: "אדוני, בן-דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף." ²³אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: "אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה."

²⁴"נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד", אמר ישוע לאישה. ²⁵אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: "אדוני, עזור לי!"

²⁶"אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים," ענה לה ישוע.

²⁷"נכון, אדוני," השיבה האישה, "אבל לכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל השולחן."

²⁸"אישה," אמר לה ישוע, "יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך." באותו רגע בתה נרפאה.

²⁹ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. ³⁰ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי-מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. ³¹כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.

³²לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: "אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך."

³³"מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?" שאלו התלמידים.

³⁴"כמה ככרות לחם נותרו לכם?" שאל אותם ישוע. "שבע," ענו, "וכמה דגים קטנים."

³⁵ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, ³⁶לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. לא זו בלבד שכולם אכלו לשובע (כ-4000 איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים!

³⁹לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל.